
חנוכה הוא חג של אור, של נרות זוהרים, של שמחה, של זכר לנס פך השמן.
הזיכרון הדתי לא נשאר רק בלב, אלא משתלב במסורת קולינרית שמכבדת את הנס ומתורגמת למאכלים — מטוגנים בשמן, כדי “לספר את הנס” גם דרך הטעם. אז כשאנחנו מכינים סופגניות, לביבות או מאפים אחרים לשמן — אנחנו בעצם מחזירים הביתה אותנטיות, חושניות, וחיבור למסורת.
למה לא אוכל מטוגן אקראי, אלא דווקא "סופגניה" או "לביבה"?
יש לכך כמה סיבות שמצליחות לנו יחד:
היסטוריה דתית: כבר בימי הביניים נכתב על “ספוגנים” (sofganim) — סוג של לביבות/מאפים מטוגנים — כמאכל החג.
מתיקות ומפגש חגיגי: עוגות / מאפים בשמן מצופים באבקת סוכר, ריבה, או זיגוג — נותנים אווירה של חג, חום, פינוק, שמחה.
מלאכת אפייה – חוויה וגם טקס משפחתי: בצק שמרים, תפיחה, טיגון — זה לא סתם “אוכל מהיר” אלא תהליך שמזמין יצירתיות, סבלנות, ולעיתים גם מסורת משפחתית — זיכרון, רמז לעבר, נוסטלגיה.
בעבר אולי היינו מסתפקים בלביבות תפוח-אדמה או מאכלים פשוטים. היום, במיוחד בישראל, סופגניה הפכה להיות סמל החג. סופגניה ממולאת ריבה (או מילויים אחרים) היא כמעט חובה בכל חג חנוכה. מאפיות, ואופים עצמאיים מכניסים יצירתיות: סופגניות “ג׳לאטו”, לביבות בטעמים לא שגרתיים, שילובי בצק / מילוי / ציפוי שמכניסים רוח חדשה למסורת.
מעבר לכך חוגגים עם הטעם: לצפות בסופגניה באבקת סוכר, לשמוע את הקרנצ’ אחרי הטיגון, להרגיש את השמן הנעים, כל אלה הופכים את המאכל לחוויה חושית מלאה.
איך שלא תסתכלו על זה, המאפה המטוגן בחנוכה הוא הרבה יותר ממזון מנחם, הוא גשר בין תרבויות. בין השורשים האירופיים (לביבות, בצקים מטוגנים…), לבין המטבחים של יהודים מארצות אחרות שהביאו עמם גרסאות שונות. בין העבר (המסורת, הנס, הזיכרון) לבין ההווה – הפעם, המאפה מדבר גם על פינוק, קהילה, בילוי, חגיגה. בין “ומן שירד מן השמיים”, באופן המטאפורי של נס השמן לבין “מן התנור / השמן שלנו”, ניסיון שלנו, כאן ועכשיו, להאיר, לחגוג, להרגיש שייכים.
כולנו מכירים את סיפור נס פך השמן, אבל במטבח הביתי מתרחש נס אחר לגמרי – הפיכתם של קמח, מים ושמרים לעננים זהובים של אושר. הנה כמה סיבות (חוץ מהמסורת) לכך שהרומן שלנו עם המאפים המטוגנים הוא בלתי נמנע, ואיך עושים את זה בכיף.
נס קולינרי! הפיזיקה של הביס המושלם.
יש סיבה מדעית לכך שסופגנייה (או ספינג', או צ'ורוס) כל כך טעימה לנו. המפגש בין הבצק התפוח לשמן הרותח יוצר מעטפת קריספית ששומרת בתוכה את האדים. התוצאה? ניגוד מרקמים משגע: פריך מבחוץ, רך ואוורירי מבפנים. זהו "נס" קטן שקורה בכל סיר טיגון, והוא הסיבה שאי אפשר להסתפק רק באחת.
רבים נרתעים מטיגון עמוק בבית – הפחד מהלכלוך, הריח, או הקלוריות. אבל אם משנים גישה, מגלים שטיגון לחנוכה הוא סוג של תרפיה משפחתית. יש משהו מהפנט בצפייה בבצק שתופח לו בנחת (במיוחד אם נתתם לו את הזמן שלו, אולי אפילו לילה במקרר), ואז בריקוד שלו בתוך השמן החם כשהוא משחים ומתנפח. הריח המתוק שמתפשט בבית הוא לא "ריח של טיגון" – הוא ריח של ילדות, של חג ושל "ביחד".
פעם סופגנייה הייתה כדור בצק עם נקודה אדומה של ריבה תעשייתית.
היום?
השמיים הם הגבול. החג הזה הוא הזדמנות לשחק במטבח:
מלוחים: מי אמר שחייבים מתוק? סופגניות ביס עם עשבי תיבול או מילוי גבינות הן כוכבות המסיבה האמיתיות.
צורות: לא חייבים להסתבך עם כדורים מושלמים. צורות אמורפיות (כמו בספינג') תופסות את הסוכר והציפויים הרבה יותר טוב.
ציפויים: נסו לחשוב מחוץ לאבקת הסוכר. גנאש שוקולד, טופי מלוח, או אפילו זיגוג לימוני מרענן.
הסוד הגדול של חנוכה הוא שזהו חג של סבלנות. בניגוד לעוגה בחושה שזורקים לתנור, בצק שמרים דורש יחס. הוא צריך את הזמן לנוח, לתפוח ולהתאוורר. אבל אל דאגה – השמרים של היום (במיוחד שמרים טריים של שמרית שמגיעים מוכנים לעבודה) הם החברים הכי טובים של האופה הביתי. ברגע שמבינים שצריך לתת להם לעשות את העבודה בשבילנו, חצי מהלחץ נעלם.
אז השנה, במקום לחשב קלוריות, תחשבו על הזיכרונות. הדליקו נר, חממו שמן, ותנו לבית להתמלא בחום.
מוכנים? קבלו מתכונים מנצחים של צוות האופים של שמרית:
סופגניית קרואסון
ספינג׳ מרוקאי
סופגניות מפוארות
שבקייה פטנט
צ'ורוס – סופגניות ספרדיות
חנוכה שמח!
המידע ישמש אך ורק לטיפול בפנייה. מסירתו אינה חובה, אך בלעדיו לא נוכל להשיב. המידע לא יועבר לצדדים שלישיים.